Sukkot · Day 3 · Shabbat Chol HaMoed Tikkun Korim – Torah Reading Practice

COMBINED PAGE

Scroll and practice on one sheet

102 / 245

ספר תורהעמוד 102

שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש

מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי

והיבוסי השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ

אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך כי

את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת

אשריו תכרתון כי לא תשתחוה לאל אחר כי

יהוה קנא שמו אל קנא הוא פן תכרת ברית

ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם

וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנתיו לבניך וזנו

בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן

אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמר

שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד

חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים

כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה

ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו

כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ששת

ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר

תשבת וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים

וחג האסיף תקופת השנה שלש פעמים בשנה

יראה כל זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל

כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך ולא

יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני

יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה לא תשחט

על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח

ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך

לא תבשל גדי בחלב אמו

ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה

כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת

ישראל ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים

לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על

הלחת את דברי הברית עשרת הדברים ויהי

ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה

ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו

בדברו אתו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה

והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו ויקרא אלהם

משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה

וידבר משה אלהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל

ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני ויכל

משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה ובבא משה

לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו

ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה וראו

בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה

102

עמוד לימודסוכותSukkot · Day 3 · Shabbat Chol HaMoedעמוד 102

ו׳שְׁמׇ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ

מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י

וְהַיְבוּסִֽי׃ הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ

אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ׃ כִּ֤י

אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־

אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן׃ כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י

יְהֹוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא׃ פֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית

לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם

וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ׃ וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ

בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן׃

ז׳אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒

שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד

חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם׃

כׇּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכׇֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה׃

וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ

כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃ שֵׁ֤שֶׁת

יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר

תִּשְׁבֹּֽת׃ וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים

וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה׃ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה

יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ׀ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹא־

יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙

יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃ לֹֽא־תִשְׁחַ֥ט

עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח׃

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ

לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כְּתׇב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה

כִּ֞י עַל־פִּ֣י ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־

יִשְׂרָאֵֽל׃ וַֽיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהֹוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים

לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־

הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים׃ וַיְהִ֗י

בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה

בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו

בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃ וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכׇל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה

וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו׃ וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙

מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכׇל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה

וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם׃ וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי׃ וַיְכַ֣ל

מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה׃ וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה

לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ

וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה׃ וְרָא֤וּ

בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה

102